המירו וידאו ל-MP3 או חלצו את השמע

הוצאת שמע מתוך וידאו בדרך כלל לא עולה כלום

קובץ וידאו הוא מכל שמחזיק רצועות נפרדות: אחת לתמונה, אחת לצליל, לפעמים כתוביות לצידן. פס הקול הוא כבר קובץ שמע גמור ודחוס שם בפנים — פשוט יצא לו להיות מאוחסן ליד וידאו. חילוץ שלו, במובן המדויק, פירושו להעתיק את הבייטים האלה לקובץ משל עצמם. בלי פענוח, בלי דחיסה מחדש, בלי החלטה על איכות, כי שום דבר מזה לא נדרש כדי להזיז נתונים ממכל אחד לשני.

זה מה שאפשרות ה-M4A עושה כשאתם משאירים את האיכות על «בלי שינוי». כמעט כל קובץ MP4 ו-MOV נושא שמע AAC, ו-.m4a הוא בפשטות AAC במכל משל עצמו, ולכן הרצועה נוחתת בקובץ החדש זהה בבייטים לזאת שבווידאו. הקלטה של שעתיים יוצאת בערך בזמן שלוקח לקרוא את הקובץ מהדיסק, ומה שאתם מקבלים אינו קרוב למקור — הוא המקור.

המרה היא דבר אחר, והדף הזה שומר עליהם נפרדים בגלוי במקום לקרוא לשניהם «חילוץ». בקשה ל-MP3, או בקשה לקצב סיביות מסוים, פירושה שכל דגימה צריכה להיות מפוענחת ונדחסת שוב. זה לוקח זמן ממשי ועולה דור אחד של איכות. הלוח שמעל הכפתור אומר איזה מהשניים אתם עומדים לקבל, בקובץ המסוים הזה, לפני שאתם מקישים על משהו.

העתקה אפשרית רק כשמה שביקשתם תואם למה שכבר יש בפנים: AAC מתוך AAC, MP3 מתוך MP3. כל דבר אחר הוא המרה אמיתית. לכן אפשרות «בלי שינוי» נעלמת בקבצים שהיא לא יכולה לחול עליהם — היא לא בחירה גרועה במקצת שם, היא דבר שלא קיים.

מה עדיף — MP3 או M4A

לפורמט MP3 יש שלושים שנה וזה כל היתרון שלו: אין כמעט מכשיר שלא ינגן אותו. מערכות שמע ברכב משנת 2006, מכשירי כושר, רשמקולים זולים, שולחנות תקליטנים, כמה תוכנות עריכה עם מסנני ייבוא צרים. אם אתם מעבירים את הקובץ לאחד מאלה, MP3 הוא התשובה הנכונה והעובדה שהוא מקודד מחדש היא פשוט המחיר.

לכל השאר, M4A הוא הקובץ הטוב יותר. הוא AAC, שזה מה שהטלפון שלכם, המצלמה שלכם וכמעט כל וידאו באינטרנט כבר הקליטו — ולכן חילוץ ל-M4A הוא העתקה ולא המרה. הוא גם נשמע טוב יותר מ-MP3 באותו קצב סיביות, במרווח רחב דיו שנהוג להעריך ש-AAC ב-128 kbps שווה בערך ל-MP3 ב-192 kbps. כל מה שנוצר בחמש-עשרה השנים האחרונות מנגן אותו, כולל כל דפדפן, כל טלפון וחומרה מתקופת iTunes.

המקרה שכדאי להימנע ממנו הוא המרה של פס הקול של MP4 רגיל ל-MP3 מתוך הרגל. השמע ההוא הוא AAC וכבר עם אובדן; קידוד שלו שוב כ-MP3 לא משחזר שום דבר, הוא זורק סבב נוסף של פרטים ולעיתים קרובות מייצר קובץ גדול מזה שהתחלתם ממנו. אם שום דבר בצד המקבל לא דורש MP3, חילוץ ה-M4A מהיר יותר, קטן יותר וללא אובדן.

מקודד ה-MP3 כאן הוא LAME, מקומפל כדי לרוץ בתוך הדפדפן שלכם. הוא יורד רק אם אתם באמת מבקשים המרה ל-MP3 — בחירת M4A, העתקה או הסרת הצליל לא מביאות אותו אף פעם.

קצב סיביות, וכמה קטן שמע יכול להיות באמת

קצב הסיביות הוא ההגדרה היחידה כאן, והוא פשוט בצורה יוצאת דופן: הוא הבטחה לגבי גודל. הערך 192 kbps אומר 192 קילו-סיביות לכל שנייה של שמע, ולכן שעה מזה יוצאת בערך 86 MB בלי קשר למה שיש בהקלטה. החשבון הזה הוא הסיבה שדחיסת שמע צפויה בצורה שדחיסת וידאו מעולם לא — בחרו קצב סיביות ובחרתם בפועל את גודל הקובץ.

מה שהמספר קונה לכם הוא פרטים, והטווח השימושי צר ממה שהאפשרויות מרמזות. לדיבור — ראיונות, הרצאות, פודקאסטים, הקלטות קוליות — 96 kbps מספיקים בהחלט ו-128 הם נדיבים; לעלות מעבר לזה פירושו לבזבז בייטים על רעש. למוזיקה, 192 הם הנקודה שבה רוב האנשים מפסיקים להיות מסוגלים לזהות את הגרסה המקודדת בהשוואה, ו-256 או 320 הם לארכוב או לחומר שאתם מצפים שיקודד מחדש שוב אחר כך. מתחת ל-96 מוזיקה מתחילה להישמע דלה בעליל, במיוחד מצילתיים ומחיאות כפיים.

הרשימות שונות בין שני הפורמטים בכוונה. הפורמט MP3 מציע 96 עד 320; AAC מתחיל נמוך יותר, ב-64, כי הוא נשאר שמיש עמוק יותר למטה. אם המטרה שלכם היא פשוט הקובץ הקטן ביותר שאפשר להאזין לו — נאמר הקלטה של פגישה בת שעתיים שאתם רוצים לשמור — AAC ב-64 kbps עושה את העבודה הזאת בכ-29 MB לשעה, ול-MP3 אין מקבילה.

כל קצב סיביות חוץ מ«בלי שינוי» מקודד מחדש, כולל הגבוה ביותר. בחירת 320 kbps על מקור של 128 kbps לא משחזרת שום דבר — היא מאחסנת את אותו שמע פחות ביעילות. כשאתם רוצים שהקובץ יישאר כמו שהוא, האפשרות שעושה את זה היא «בלי שינוי».

הסרת הצליל מווידאו

האפשרות השלישית הופכת את שתי האחרות: שמרו את התמונה, זרקו את השמע. זו הסרה אמיתית ולא שינוי עוצמה — הרצועה לא נכתבת לפלט בכלל, ולכן אין מה להעלות בחזרה והקובץ קטן במקצת בהיעדרה. התמונה לא נוגעים בה, וכשהמקור הוא כבר MP4 או MOV שום דבר גם לא מפוענח, ולכן זה נגמר בשניות בלי קשר לאורך.

הסיבה השכיחה ביותר לעשות את זה לא קשורה לעריכה בכלל. הקלטות מסך קולטות את מה שנאמר בחדר; סרטון טלפון מהצגה בבית הספר מתעד את השיחה של מי שעמד מאחוריכם; קליפ שאתם רוצים לשלוח קלט מוזיקת רקע שהעדפתם לא להעביר. הסרת השמע לפני שהקובץ הולך לאיזה מקום היא פעולת פרטיות, והיא פעולה טובה בהרבה כשהקובץ לא עוזב את המכונה כדי שיעשו אותה.

מקרה אחד כן עולה זמן. אם המקור שלכם הוא WebM או פורמט אחר שנבנה סביב VP9 או AV1, ייצור MP4 פירושו לקודד את התמונה מחדש ל-H.264, כי את הקודקים האלה אי אפשר פשוט לארוז מחדש אל מכל MP4. הלוח אומר את זה לפני שאתם מתחילים, וזה המצב היחיד שבו הסרת הצליל איטית מכמה שניות.

ערוצים היקפיים, Dolby וקצבי דגימה חריגים

העתקת רצועה החוצה משמרת בה הכול, כולל מערכי ערוצים 5.1 או 7.1. קידוד מחדש לא יכול: LAME כותב שני ערוצים לכל היותר, ומקודדי ה-AAC שדפדפנים מספקים מסרבים למבוא מרובה ערוצים מכל וכל במקום למזג אותו בעצמם. לכן כל המרה כאן מקפלת היקפי לסטריאו והלוח אומר את זה לפני שאתם מתחילים. אם אתם צריכים שהערוצים יישמרו, העתקה היא האפשרות שעושה את זה.

המקרה הקשה יותר הוא Dolby Digital. רצועות AC-3 ו-E-AC-3 אפשר להעתיק — הן נוחתות בפלט שלמות, ונגני מחשב מתמודדים איתן בסדר גמור — אבל אי אפשר לקודד אותן מחדש, כי אף דפדפן לא מגיע עם מפענח Dolby שאיתו לקרוא אותן מלכתחילה. במקום לייצא קובץ אילם ולתת לכם לגלות את זה אחר כך, בחירת קצב סיביות ברצועת Dolby חסומה מכל וכל, כש«בלי שינוי» מוצע כדרך לעבור. תוצאה אחת שכדאי להכיר: רצועת Dolby שהועתקה עלולה להיות אילמת אם תציגו את הקובץ שהורדתם בתוך לשונית דפדפן, מאותה סיבה בדיוק. היא לא פגומה; הדפדפן פשוט לא יכול לפענח אותה.

קצב הדגימה הוא האחרון מאלה. הפורמט MP3 מקבל רק תשעה מהם, שריד ממפרטי MPEG שבהם הוא תוקנן, ושמע ברזולוציה גבוהה שהוקלט ב-96 kHz אינו ביניהם. הקבצים האלה עוברים דגימה מחדש ל-48 kHz בדרך החוצה — אותה משפחת תדרים, חצי הקצב, ובנוח מעבר לטווח השמיעה האנושית בשני המקרים. ל-AAC אין הגבלה כזאת, ולכן חילוץ ל-M4A שומר על הקצב המקורי.

מה הכלי הזה לא עושה

זה כלי חילוץ במעבר אחד ולא עורך שמע, וכדאי לומר את הגבולות במפורש ולא להשאיר לכם למצוא אותם.

1. הוא כותב M4A, MP3 ו-MP4 בלבד. אין פלט WAV, FLAC, OGG או WMA.
2. קובץ אחד, מעבר אחד. אין תור לאצווה, אין חיבור של שתי הקלטות, ואין חילוץ של כמה רצועות מקובץ שיש בו יותר מאחת.
3. אין קיצוץ, אין דהיות, אין נרמול עוצמה ואין הפחתת רעש. כדי לחתוך מקטע קודם, השתמשו בכלי ההתאמה ואז חלצו מהתוצאה.
4. הוספה או עריכה של שמות רצועות, אמנים ועטיפות אינה חלק מזה.
5. אין נגן תצוגה. לוח התוכנית מתאר מה תקבלו; ההאזנה קורית אחרי שאתם מורידים.
6. אין הגבלת גודל, אבל יש בדיקת דיסק. הפלט נכתב לאחסון המקומי בזמן שהוא נוצר, ולכן הזיכרון לא גדל עם הקובץ — אבל המקום צריך להיות קיים, וזה נבדק לפני שמשהו מתחיל.

המקור שלכם לא משתנה ולא זז אף פעם. מה שאתם מורידים הוא קובץ חדש, ולכן מחיקת המקור נשארת החלטה מפורשת שלכם.

שאלות נפוצות